הגוף האסטרלי כדימוי עצמי

הטענה שביציאה מהגוף אין צורך בגוף בכלל: הידיים עוברות דרך חפצים, אפשר "לחוש" הכול בלי עיניים, ואפשר לרחף בלי רגליים. יש לנו גוף אסטרלי כי אנחנו כל כך רגילים לפעול עם גוף, והוא חלק מהדימוי העצמי, ואולי גם כדי שאחרים יזהו אותנו. על פי אותו עיקרון, בגדים תלויים באמונה: מי שמרגיש עירום "מרגיש עירום בלי הגוף", מי שמאמין שמת או שהוא רוח לובש גלימה לבנה, מי שנרדם ומוצא את עצמו עומד לובש את מה שלבש, ורוב האנשים פשוט לא שמים לב, "ומאחר שלא חושבים על זה, לא נוצרים בגדים". הגוף עצמו גמיש בהתאם: מתוארת יציאה שבה המקרין היה כדור או בלון, ויציאה שבה ידיו עברו דרך חזהו אחרי שהתחיל להאמין שהגוף האסטרלי לא מוצק. הכלל שהוא מסיק: ביציאה האמונות משפיעות על החוויה יותר מהמחשבות, והמחשבות כפופות לאמונות. לכן מחשבה על מקום לא תמיד מעבירה אליו, כשיש אמונה סמויה ש"צריך יותר ממחשבה כדי לנוע". ולכן כדאי לבחון לפני התרגול את הרצונות, האמונות, הפחדים והציפיות.