הבודהה לא רחוק מכף היד

טקסט דזוגצ'ן קצר של מאסטר ניינגמה מהמאה ה-19, ובו הוראות להכרת טבע התודעה בשלושה שלבים: ההתחלה, מצב הביניים והמצב הסופי. עיקריו: בלי הוראה של מורה שמימש, כל המאמץ במדיטציה "דומה לירי חץ בחושך"; הנקודה היא להניח את המודעות במצב הלא-מפוברק, המתיישב מעצמו, "פני החוכמה העירומה", שנפרדים מ"קליפת התודעה" המזהה; "מה יושג באחיזה במיראז'? מה התכלית בהליכה אחרי חלומות שונים?"; ובמצב הסופי המודעות נשמרת ברציפות בארבעת המצבים, הליכה, ישיבה, אכילה ושינה, והאור הצלול רציף יומם ולילה. אז האיכויות של הדרך, ראייה רוחנית וחמלה, "צומחות מעצמן כמו עשב בקיץ". בהערות מובא משל מפורסם על שתי הצבירות: לשהות במצב הקונטמפלציה זמן שלוקח לנמלה ללכת מקצה האף למצח מועיל יותר מחיים שלמים של צבירת זכויות במעשים טובים ובנדיבות.