ציפוי
Coating (Projected Overlay)
שם עצם
שכבה נוספת שתת המודע משליך על המציאות שאנחנו חווים: שכבה עליונה שמסתירה איך האדם שמולנו באמת מתנהג ואת הפנימיות האמיתית שלו. עושים את זה בלי מודעות, כדי להגן על עצמנו מפני האמת כפי שהיא. באסטרל זה מוחשי מאוד, ובמציאות הרגילה זה מתבטא בדרכים עדינות יותר. בחסידות קראו לזה ״לבוש״.
איך זה נוצר: כשאדם מרגיש תקוע מדי במציאות בלתי רצויה ומרגיש שהוא לא יכול להתמודד איתה כפי שהיא, התודעה שלו מתחילה ליצור מציאות חלופית. זה מנגנון הגנה של מיקוד חיובי שקרי, שממלא את הפערים והחסרים באשליות ויוצר סיפור שבו הכל נפלא, מסודר, בטוח ומוכר. זה לא קורה רק במצבי קיצון, אלא גם ביומיום, כשהמרחק בין הרצוי למצוי מרגיש לתת המודע גדול מדי. רובנו חווינו את זה בילדות: רק ילד בודד ממציא חברים דמיוניים, ורק ילד שסובל ממציאות קשה ממציא מציאות חלופית כדי שתהיה לו פינה קטנה של גן עדן. הבעיה מתחילה כשהשניים מתערבבים ושוכחים מה אמיתי ומה לא. הציפוי נמשך גם כשאנחנו כבר מסוגלים להשפיע על המציאות, כי בתת המודע נשארה האמונה שאנחנו לא מסוגלים.
במערכות יחסים: כאן הוא מסוכן במיוחד. אפשר להתאהב לא באדם שמולנו, אלא בדמות שאנחנו רוצים שהוא יהיה. מתעלמים מדגלים אדומים, מהצללים של האני-אחר ומחוסר ההלימה בין מה שהוא אומר למה שהוא עושה. כל סימן שמראה מי הוא באמת נדחק הצידה. כשהציפוי נשבר, המציאות מתגלה בבת אחת, והכאב יכול להיות חזק בהרבה מזה שהיה לו קיבלנו את המציאות כפי שהיא מוקדם יותר. אם מסתכלים על זאב והוא נראה כמו כבשה, זה יכול להיות מסוכן: בעסקים, בשותפויות, בחברויות חדשות וברומנטיקה.
ציפוי חיובי: משליכים גם דברים שליליים, אבל כשמדברים על ציפוי מדברים בעיקר על החיוביים. מי שנוטים לראות את הפוטנציאל הכי טוב של אדם אחר צריכים להיזהר במיוחד: פוטנציאל שקיים בראש שלנו, לפי ההיגיון של מה אנחנו היינו עושים בנעליים שלו, הוא לא בהכרח לאן שהאדם מנווט מחשבתית. דוגמה: אדם בחליפת עסקים ולשון חלקה מבקש הלוואה של מיליון שקל, ובפועל אין לו עשרת אלפים בבנק. הלבוש הוא לא הפנים, רק החוץ.
מה עושים: מבדילים, ומתאמצים לראות את המציאות כפי שהיא, בייחוד מול אנשים שמתקרבים אליהם. לא צריך לבחון אנשים כל הזמן, אבל חשוב להשאיר את האוזן פתוחה ואת העין ערנית: האם לאדם שמולי יש יושרה פנימית? מה שמפחית את הציפוי הוא בשלות שמסוגלת להכיל את המציאות כפי שהיא, וזו השאיפה של עבודת הצללים.