מודל הדחיסה של התודעה

לפי המודל, כל חומר פיזי הוא אנרגיה דחוסה, ומי שעוקבים אחריה לאחור מגיעים ברצף אל השדה המאוחד, כך ששום דבר אינו מוכיח שאנחנו נפרדים מהמקור. בכל דחיסה האנרגיה מתקרבת לצורה פיזית. כשהיא מגיעה לאדמה היא עולה, עוברת מחזור בזרימה של שדה טורואידלי ומקרינה לפנינו ״סרט״ שאנחנו נכנסים לתוכו כל יום. מוח ותודעה: לפי הגישה, התודעה היא שמייצרת את המוח, והוא ״מפעל עיבוד״ שמשקף את האופן שבו אנחנו רגילים לעבד את האנרגיות שאנחנו עצמנו. דמיון, או יציאה אל מעבר למידע השמור, נותנים גישה למצבים גבוהים יותר. הסרט המשותף: המציאות נשענת על תודעה קולקטיבית שאנחנו מסכימים עליה ברמה תורשתית, אבל יש לנו השפעה: אנחנו הפתח בין האינסופי לסופי, ומה שעובר דרכנו בלי הפרעה קובע את איכות הסרט. מסקנות כמו ״אני לא מספיק״ או ״אי אפשר לסמוך על אנשים״ סוגרות את הזרימה ומתגשמות, ולכן במקום לתקן את החוץ משנים את מה שיוצר את ההקרנה.