היקום כמזקקת תודעה

תמונה של הבריאה כשרשרת של ישויות, שכל אחת מכילה את אלה שמתחתיה. היקום הוא גוף של יוצר, ישות זכרית-נקבית שמתפצלת לשני קטבים בקצוות של "ביצה קוסמית" של אור זהוב, וממתח הקטבים מתחילה ההתפתחות. היקומים כולם יחד יושבים בתוך קוסמוס, שהישות שלו נקראת "אלף", והקוסמוסים יושבים בתוך על-קוסמוס, שבמרכזו "מפעל" שבו מלאכים בונים קליפות ריקות של קוסמוסים, שיזדקקו לצוות של יוצרים כדי לפעול. למה צריך התפתחות? כי תודעות מפותחות הן מטבע קוסמי. כל יוצר מנהל את היקום שלו כמכונה לזיקוק תודעה, ומטרתו להפיק לפחות תודעה אחת שמסוגלת לנהל יקום בעצמה, יצור בדמותו. בכל פעם מופיעה תודעה שמתחילה לחשוב "אולי אני שייכת למבנה גדול יותר", ואז מבינה שהיא משקפת את היוצר, והוא קורא לה לעבודה. בקצה המסע, כשמחפשים את "הבוס של הכול", מוצאים בסוף מנהרה של אור דמות יושבת בשקט מוחלט, והיא העצמי של מי שחיפש.