ארבע רמות השליטה בחלום

מודל שהתגבש במחקר דוקטורט על חלימה צלולה ככלי יצירתי, ומבחין בין ארבע דרכים להתנהל בתוך חלום צלול. 1. התבוננות פסיבית: עוצרים ורק צופים. החלום ממשיך ליצור, להשתנות ולזרום בלי שום רצון מצד החולמים, כאילו הוא משתעשע ויוצר בכוחות עצמו. דוגמה: העלים זזים ברוח בצורה מציאותית, ואייל עובר בלי שהפרסות שלו נוגעות בקרקע. דרך מרתקת ללמוד על התודעה החולמת. 2. השתתפות פסיבית: הולכים עם זרימת העלילה. מי שנעשים צלולים בזמן רחיפה במצנח מעל הרים ממשיכים לרחף וליהנות מהנוף, ונשארים פתוחים למה שהחלום בוחר ליצור. כך טובלים לגמרי בעולם הרב-חושי של החלום ועדיין שומרים על הצלילות. 3. שליטה ספורדית: נותנים לחלום דחיפה, שאלה (״מה לעשות עם החיים שלי?״) או בקשה (״תטיס אותי לחלל״), ואז רואים מה קורה והולכים עם הזרם. זו רמה יצירתית מאוד, כי החולמים והחלום מגיבים זה לזה. כך אפשר, למשל, לבקש לפגוש דמויות מרומן שכותבים ולחוות את העולם דרך העיניים שלהן. 4. שליטה רציפה: מפעילים רצון כל הזמן כדי להכווין את האירועים: עכשיו לצלול לאוקיינוס, עכשיו לרכוב על לוויתן, עכשיו להפוך לסוסון ים. גם בחלום הכי צלול נדיר לשלוט בכל פרט. החלום ממשיך לייצר ״רהיטי חלום״, פרטי רקע מוכנים כמו צבע השמיים, תחושת החול או פטרודקטיל שעף פתאום, בלי קשר לשליטה בעלילה המרכזית.