הרגש כמשחק הגדול

לפי מייסד שיטת המיקודים, הרגש הוא מה שגורם למשחק האנושי להיראות פרוע, והוא גם המשחק עצמו: ״המשחק היחיד שבתוכו משוחקים כל שאר המשחקים״, וכולם מזינים אליו ניקוד בצורת אנרגיה רגשית. המשחק הגדול הוא לשלוט באנרגיה הזו ולפתח אותה למצבה היעיל ביותר, שמכונה במעורפל ״אהבה״, עד שמסיימים. מי שנמצאים ״כאן״ (בצד הלא-פיזי) משקיעים את האנרגיה שלהם בעזרה לבני האדם לשפר את הניקוד. הרחבה: בכל רגע אנחנו ״תבשיל רותח של תגובה רגשית״, פסיפס משתנה של אנרגיה במשרעות ובתדרים שונים. שופטים אותו לפי הניסיון האישי ולפי התרבות, וכשהם מתנגשים בדרך כלל בוחרים בתרבות ״כפשרה לשם הנוחות״, משחררים את ה״טוב״ ומסתירים את ה״רע״. זו שליטה חלקית ב״אנרגיה העוצמתית והחיונית ביותר הזו, שהיא המורשת האמיתית שלנו״, לפי אמת מידה שגויה. יש שרוכבים על השיאים והשפלים עד שהם נעשים ציניים, ושוכחים שגם ציניות היא רגש.