אנרגיה ומערכת החיסון

הטענה המרכזית: זרימת אנרגיה מוגברת לגוף הפיזי מחזקת את "אינטליגנציית הריפוי העצמי" שלו, את מערכת החיסון. ההיבט הביו-אנרגטי של גוף האנרגיה מתואר כהשתקפות של הגוף הפיזי, עם "עורקים" (צינורות גדולים) ו"ורידים" (נתיבים קטנים), והדם כ"תמונת הראי של אנרגיית החיים". חסימה או פגיעה בגוף האנרגיה "מכינה את הקרקע" למחלה, ולכן ניקוי חסימות הוא רפואה מונעת. עוד רעיונות מהפרק: מקום התסמינים יכול להיות רחוק מהמקור הביו-אנרגטי שלהם, כי הצרכים האנרגטיים של איברים גדולים זורמים לפעמים דרך חלקים קטנים בכפות הידיים והרגליים, כמו במפות הדיקור והרפלקסולוגיה. לכן הוא מציע לאתר במפות האלה את המרידיאן של איבר חולה, לסמן אותו על העור, ולמשוך או להקפיץ אנרגיה לאורכו. התחושות החזקות "בעומק העצם" בזמן העלאת אנרגיה ברגליים מובילות אותו לשער שהתנועה משפיעה על מח העצם, "מושב מערכת החיסון". בהצטננות או בשפעת: מעגל כל הגוף חצי שעה לפחות, מיד עם התסמינים הראשונים. מתח, זיהום, עייפות, חוסר כושר ושדות אלקטרומגנטיים יוצרים לפי המודל חסימות מצטברות, ואצל חולים קשים הוא מצא חסימות נרחבות, בלי להכריע מה בא קודם. מקרי המבחן של המתנדבים מוצגים כתצפיות והשערות, ומודגש שוב ושוב שהשיטה אינה תרופה לכל ואינה תחליף לטיפול רפואי.