הגוף האתרי-פלוס-זמן-אמת והמוות השני

לפי המודל, המוות הפיזי הוא "ההקרנה האחרונה". ברגע המוות רוב החומר האתרי עובר במהירות לגוף חדש, "הגוף האתרי-פלוס-זמן-אמת": גרסה חזקה ויציבה בהרבה של כפיל הזמן האמיתי, שמחזיקה עכשיו את העותק המקורי של התודעה והזיכרון, ער ומשולב לגמרי, ולכן בלי השפעות פיצול התודעה. העברה איטית של שאריות חומר אתרי נמשכת כמה ימים אחרי המוות, ולפי המודל שריפה או השמדה של הגוף לא מפריעה לה. החומר האתרי מחזיק את הרוח קרוב לעולם הפיזי, לרוב באזור הזמן האמיתי, למשך זמן שתלוי בחיוניות ובהתפתחות של הנפטר. כשהוא נגמר מגיע "המוות השני", עדין ובלי כאב, והרוח עוברת לאחד מעולמות הרוח או לאזורי מנוחה. רוח יכולה לדחות אותו רק אם היא "ניזונה" מחומר אתרי של חיים קרובים אליה, בעיקר דרך מגע וחיבוק, בדרך כלל בלי כוונה. גם חוויית סף מוות מוסברת כך: הקרנה חזקה במיוחד של הגוף הזה, ולכן היא "חזקה וזכורה יותר מכל יציאה אחרת". יציאה במנהרת אור מעידה על מעורבות של מרכז הכתר, ועל מעבר ישיר יותר לעולמות הרוח.