יחסי גורו ותלמיד

הקשר החי שדרכו ההתעוררות מועברת, מטופחת ומועברת הלאה. מארק גריפין מתאר אותו כ״שיחה קדמונית״ שבה ישות אחת מעבירה לאחרת את טבעה המתעורר, ומטרתו להעביר את התלמיד מקיום כבול לידיעה ישירה של העצמי. בשאקטיפאט הגורו לוקח את הקרמה והמכשולים של התלמיד לתוך זרם השושלת, והתלמיד סופג את טבעו המתעורר של הגורו, ובהדרגה נולד בו ״הגורו הפנימי״. גריפין מדגיש הבחנה, כנות ואחריות אישית: הגורו אינו מחליף את שיקול הדעת של התלמיד, ואינו יוצר תלות קבועה.