לשמוע, להרהר, לחוות

שלושת שלבי הלימוד במסורת הבודהיסטית: שמיעת התורה, הרהור בה עד שהיא מובנת, וחוויה ישירה שלה בתרגול. מובאים כמה משלים טיבטיים. מי שהכין את עצמו נכון דומה לקיר מרוח בדבק, שכל דבר שזורקים עליו נדבק, ולא לקיר יבש. הבנה בלי חוויה דומה לתיאור טעם המלח למי שמעולם לא טעם. והמשל החריף מכולם: עור חדש שמשחים בחמאה ומניחים בשמש מתרכך, ושק עור שהחזיק חמאה שנים רבות מתקשה כמו עץ, ושום חמאה כבר לא תרכך אותו. כך מי שצובר ידע על התורה בלי לתרגל אותה: היא הופכת אצלו לפילוסופיה מופשטת או לדוגמה. לפי המודל אפשר לקבל "כל כך הרבה תורות שהראש נעשה שטוח מכלי ההתחלה", ובלי לדעת את המהות שום דבר לא ישתנה.