העצמי שאי אפשר להשמיד

לפי מייסד שיטת המיקודים, מה שאנחנו מעבר לגוף הפיזי אינו ניתן להשמדה בשום אופן. הוא מציע זאת ״לשיקול״, בלי לדרוש להאמין בכך. אפשר לרמוס אותו, לפוצץ אותו, לפרק אותו לאטומים או ״להקרין אותו אל מחוץ לקיום״, ושום דבר לא קורה: הוא עדיין שם. העצמי הזה מתואר כאינסופי, מושג שונה מ״נצחי״, כי הוא אינו תלוי בזמן. שני חלקים של חירות: לדעת ששורדים את אובדן הגוף הפיזי זה דבר אחד, ולדעת שאי אפשר להשמיד אותנו זה דבר אחר, ואז ״אפשר באמת לשחק בארגז חול גדול״. ידיעה, להבדיל מאמונה, שאנחנו יותר מהגוף היא תחילתו של ״מסלול החירות״, והיא משחררת מפחדים ומאפשרת להיות מאושרים ופוריים יותר כאן.