הקול הפנימי

ערוץ פנימי של הדרכה שהמחבר פיתח בתחילת דרכו, ובעיניו הוא קו תקשורת לעצמי העליון או ל"על-נשמה". הוא התחיל כמשחק בתחנת אוטובוס: לשאול את עצמך שאלות פילוסופיות ולהמציא תשובות "כאילו היית חכם", למשל "מהי אהבה?" או פשוט "תגיד משהו חכם", והתשובות הפתיעו אותו. בבדיקה מקרוב הוא לא "המציא מילים", אלא קיבל ערבוב של מחשבות, תחושות, צלילים ותמונות ו"תרגם" אותו למילים, עד שהתרגום נעשה אוטומטי כמו דיבור. עם הזמן הקול התחיל לדבר בלי שנשאל, לפנות אליו בגוף שני ("כדאי שתחנה שם, בוב") כדי שיבחין בינו לבין מחשבותיו, ולהיות ספציפי ומדויק. כשנשאל אם הוא רוח, ענה: "לא כפי שאתה חושב על זה. אני אתה, חלק אחר שלך", ו"השם לא חשוב, המסר חשוב". הכלל שקבע: "מותר להקשיב לקול הפנימי ולקחת את עצתו, אבל תמיד, תמיד להשתמש בשיקול הדעת שלך. אסור להשתמש בי כתירוץ." הוא הציע ניסוי של שבוע אמון, ומאז הקול עזר בפירוש חלומות, בתזכורות, במידע "על-חושי" ובהדרכה ביציאות. הוא נבדל משמיעה על-חושית, שבה קול נשמע ישירות ובלי צורך בתרגום. לדעתו חלק מה"מתקשרים" מדברים בעצם עם הקול הפנימי שלהם. כשנשאל למה לא דיבר איתו קודם, הקול ענה: "למה לא הקשבת לי קודם?"