ללמוד מחוויות של אחרים

לפי המודל, סיפור של יציאה מהגוף מלמד רק איך האדם הזה חווה אותה באותו רגע, בלי להסביר את המנגנון. כל יציאה שונה, אפילו כמה יציאות באותו לילה: מימד אחר, צפיפות אחרת של הגוף הלא-פיזי וחדות אחרת של "החושים העל-פיזיים". האנרגיה, הניסיון, ההקשר הרב-ממדי והגלגולים הקודמים של כל אדם שונים. לכן משתמשים בסיפורים כהמחשה ולחקר הסתירות והעקביות שבהם, ומעדיפים ללמוד "פארא-פיזיקה", "פארא-סוציולוגיה" ו"פארא-אקולוגיה", כלומר את החוקים של המימד הלא-פיזי ואת היחסים החברתיים של מי שחי בו. טעות נפוצה שהיא מתארת: להניח מראש שכל מי שפוגשים בחוץ הוא שלילי ולהתגונן, או שכולם חיוביים, או לפעול לפי "תסריט" ("אם רואים מישהו, שולחים אנרגיה"). אין דפוס קבוע, הכול לפי ההקשר. עוד המלצה שלה: לא להשוות ("זה לא היה צלול כמו אצל פלוני"), ולהעריך גם חוויה "פשוטה" כמו התנתקות של זרוע לא-פיזית.