סיוט צלול

סיוט שבו יודעים שחולמים. מי שחשב בסיוט "תתעורר! אני רוצה להתעורר!" כבר היה צלול, כי עצם הרצון להתעורר מודה שיש מקום להתעורר אליו. לפי סקר שמובא, אצל יותר משליש מהאנשים החלום הצלול הראשון הגיע מסיוט או מחלום חרדה, כי הפחד מחדד את הערנות. מחקרים: ב-1997 לימדו חמישה סובלים מסיוטים כרוניים לחלום צלול, והסיוטים החוזרים פסקו אצל כולם; במעקב אחרי שנה ארבעה מהם כבר לא סבלו מסיוטים. מחקר מ-2006 מצא שאימון בחלימה צלולה מפחית את תדירות הסיוטים, ומחקר ברזילאי מ-2013 הציע אותה כטיפול בפוסט-טראומה. מה עושים בסיוט צלול: ההתעוררות משאירה את החומר שיצר את הסיוט לא מעובד, והוא נוטה לחזור. שלוש האפשרויות: להישאר ולהעיד, לזכור שהכול השלכה של התודעה ושום דבר לא יכול להזיק, ולהביט בסיוט בקבלה ("אני רואה אותך"). כשמביטים ישירות, הסיוט מצטמק תחת המבט, כי המקור קטן בהרבה מהצל שהוא מטיל. לחבק: לנוע לעבר הדמות המאיימת ולחבק אותה, החיבוק כביטוי הסמלי של קבלה מלאה. להזמין: בחלום צלול שאינו סיוט, לקרוא לצל בכוונה כדי לשוחח איתו ולחבק אותו. בדוגמה מתועדת, חולמת חיבקה פולש שחור שפרץ לביתה תוך אמירת מנטרת החמלה הטיבטית, והוא התכווץ בזרועותיה לתינוק בוכה. היא זיהתה בו את הילדה הפגועה שלא קיבלה בעצמה.