צלילות כפונקציה של אנרגיה

לפי המודל, לכל אדם יש כמות מוגבלת של "אנרגיית צלילות", והשאלה היא לאיזה עותק של התודעה היא הולכת. בחלום צלול הצלילות עצמה צורכת את רוב האנרגיה של החולם. ביציאה מהגוף הצלילות נמצאת בכפיל המוקרן. בכל לילה הכפיל יוצא בלי שמרגישים ונשאר ישן, ו"מוח החלום" שמתעורר אחר כך מחליש אותו עוד יותר. כשאף צד לא מקבל מספיק אנרגיה, נזכרים בעיקר בחלום, כי מוח החלום קרוב יותר למוח הפיזי. יציאה מודעת מתעלת את כל האנרגיה לכפיל ומדכאת את מוח החלום. לפי ההסבר, כך נוצרים גם "זיכרונות מעורבים": יציאה שמתחילה כ"ספר לימוד" ואז נכנסים אליה אלמנטים של חלום. וגם הקפיצה הקלאסית בזמן ההירדמות, שבה אוחזים במיטה כדי לא ליפול: כפיל זמן אמת שנוצר ונפלט חלקית. הסימנים שמעידים על יציאה ולא על חלום: הידיים נמסות כשמסתכלים עליהן, התנועה מגושמת ודורשת ריכוז, היו סימני יציאה (רטטים, רעש אסטרלי, נפילה, דופק מהיר), והייתה ערות לפני, במהלך ואחרי.