נֶפֶשׁ הָאֲדָמָה

"נפש הארץ" / "נפש האדמה" - בקבלה: לא רק לבעלי חיים יש נפש - גם ל"ארץ" יש "נפש". "ותאכל הארץ יושביה" = ה"ארץ" מרגישה את ה"חטא". ה"ארץ תיקיא" = "ייסורים" של ה"אדמה". "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה" = ה"שמות" = חיבור לנפשות. ה"אדם" = "אדמה" + "ניצוץ אלוהי" = נשמה שמגיעה מ"אדמה". ה"שמיטה" = "שנת שבתון לה׳" = ה"ארץ" גם "נחה". ה"נפש" של ה"ארץ" = שכינה שיורדת לתוך המציאות הגשמית. ה"ירירה לצורך עלייה" = כשנשמה "ממשיכה" חיות לארץ = ה"ארץ" עולה. ה"ניצוצות" שבארץ = "נשמות" שנפלו ל"אדמה".