לא-עשייה

פעולות שאין להן שימוש חברתי שגרתי, ושמפנות את תשומת הלב לממד הנסתר. ״תשומת הלב הראשונה״ אינה יודעת לעבד אותן, וכך ״תשומת הלב השנייה״ נכנסת לפעולה. דוגמאות: כתיבה בקצה האצבע, התבוננות בצל של חפץ במקום בחפץ עצמו. החלימה היא אי-עשייה מובנית, ומכאן כוחה.