אוקיינוס התודעה

הכינוי החוזר של מארק גריפין לשדה המודעות האוניברסלי שמתחת לזהות, למחשבה, לאנרגיה ולצורה, ״המצע של המצעים״. הזהות האישית נראית בתחילה כטיפה נפרדת, והמדיטציה נושאת את הקשב דרך הגוף הפיזי, הפיזי-העדין, הסיבתי והעל-סיבתי, אל הפנינה הכחולה, השער לאוקיינוס. גריפין משווה את ההכרה בו לשפיכת כוס מים לים: השניים נעשים אחד, כי הנפרדות מעולם לא הייתה סופית. ככל שחודרים לשדה הזה, התנאים שמקיימים את הזהות הנפרדת נושרים, והקשר בין כל הדברים מתגלה. הדימוי קרוב לתורת האדווייטה ולשפה של מוקטננדה.