הגוף הפיזי כמכשיר כוונון (Discriminator Circuit)

לפי מייסד שיטת המיקודים, הגוף הפיזי הוא מנגנון כוונון שדרכו התודעה פועלת במצב הפיזי. המעגלים שלו ממירים דפוסים חושיים לצורות שהתודעה יכולה לתפוס, כמו מקלט רדיו שמכוון לתדר אחד, ובתוכו יש ״מעגל מבחין״ (discriminator circuit) שחוסם את שאר הספקטרום הכמעט אינסופי של התודעה. כוונון מחדש גורם לתחנה אחת לדעוך בזמן שאחרת נשמעת חלשות, עד שהאות החדש משתלט, ושיטות המכון נועדו להביא שינויי פאזה כאלה לשליטה רצונית. במוות ״מכשיר הכוונון הזה כבר לא עובד״ ואנחנו יוצאים ממנו בהדרגה, אבל התודעה אינה תלויה בו, ואפשר ללמוד להיות מודעים במציאויות האחרות הרבה לפני שנאלצים לעזוב את הגוף. זמן-מרחב כולו מתואר כהולוגרמה שחודר בה שדה שאינו עצמו חלק מזמן-מרחב. אנלוגיה מקבילה: לפי מקור נוסף, אנחנו השידור והגוף הוא הטלוויזיה. השדה נשאר כשהגוף מת, ואפשר לקלוט אותו שוב בגוף אחר עם אותן ״אנטנות״.