אחיזה הדרגתית ושחרור

לפי המודל, אחיזה "היא רק מנגנון השליטה", ויש לה דרגות: השפעה, אובססיה, ושליטה מלאה עם החלפת אישיות. רוב האחוזים אינם מטורפים ומתנהגים רגיל רוב הזמן, ולרוב אינם יודעים שהם אחוזים. רוב הנגים "מסתפקים בטרמפ", כי הם לא יודעים לתפקד בחברה בלי המוח והזיכרון של המארח. הנג נכנס דרך המרכזים ומערכת העצבים האוטונומית, ומשווה זאת לנשימה: אפשר להשתלט עליה לרגע בלי שתרגיש הבדל. בשלב הלמידה יש איבודי שליטה באיברים (יד שזורקת ספר, רגל שבועטת) והחשכות, שמתגברים. הוא מתאר גם "אילוף התנהגותי": תגמול באנדורפינים על ציות, ועונש בלחץ, דיכאון, כאב או איבוד שליטה על הסוגרים. "אירוע האחיזה הקלאסי" הוא "למכור את הנשמה": אדם אומר בייאוש "אתן הכל בשביל זה", ו"המתנה" שמתקבלת תמיד חלולה. מרפא מספר שבשנות השלושים לחייו, אחרי שנתיים של עבודה עם ילד אחוז, אמר בלב "קח אותי ועזוב את הילד", ונאחז מיד: מכה בשפה שהפכה לגרנולומה, ואיבוד שליטה הדרגתי. הוא יצא לחיפוש של כמה ימים בגבעות, לפי סימנים ("מודעה בעיתון רטוב"), ישן מעל נחל תת-קרקעי, וכשעבר באזור של זרימה חזקה יותר, הגוש התפוצץ בבת אחת והוא היה חופשי. במצב של החלפת אישיות, הדרך לחזור היא כמו בשיתוק שינה: להתרכז בהזזת בוהן, אצבע מורה או בנשימה עמוקה, ו"לא לחשוב שזה חלום".