דפוסים חוזרים במקרי יציאה

אוסף של יותר ממאה מקרי יציאה מהגוף, מכל העולם, שממוינים לפי הנסיבות: תחת סמים והרדמה; בזמן תאונה או מחלה; ברגע המוות; בגלל תשוקה מודחקת וגורמים ספונטניים אחרים; מקרים שבהם השתתפו או נראו "רוחות"; יציאות ניסיוניות והיפנוטיות; יציאות ספונטניות בשינה; ויציאות ספונטניות בערות. המסקנה המרכזית היא הדמיון: אנשים שלא הכירו זה את זה, ולפעמים לא קראו דבר על הנושא, מתארים את אותם פרטים. רואים את הגוף מלמעלה, מרחפים מעליו, חוט שמחבר בין הגופים, צלילי חריקה ופיצוח, קטלפסיה וחוסר תחושה, אובדן הכרה רגעי ביציאה ובכניסה, "ריפרקשן" (טלטלה בחזרה לגוף), ועזרה של "רוחות" ביציאה. לפי הכותבים יש גם הסכמה בין תיאורים של לאמות טיבטים, שמאנים סיביריים, מכשפים זולו ויוגים לבין חוויות של אנשים בלונדון, פריז וניו יורק. בכמה מקרים שמובאים, החוויה הייתה נעימה כל כך שהאדם לא רצה לחזור, ואגנוסטיים חזרו משוכנעים שיש קיום מעבר לגוף. הרחבה: ההבחנה המכרעת לפי הכותבים: במקרה של יציאה מהגוף המוקרן יודע, בזמן אמת, שהוא מחוץ לגוף. זה מבדיל אותה מחלומות טלפתיים או קלארבויינטיים, ומהתגלויות של כפילים, שבהן ה"סוכן" בדרך כלל לא מודע לכך. מאותה סיבה הם מבחינים בין שלוש תופעות שמערבבים ביניהן: התגלות, שהיא הזיה שעוררה תקשורת טלפתית; התגשמות, שהיא גוף מוצק שתופס מקום, בעיקר בסיאנסים; וגוף אסטרלי, שאולי אובייקטיבי במידת מה אבל אינו התגשמות. לדבריהם מלחמת העולם השנייה עיכבה את המחקר ומקרים רבים לא דווחו, ואחד הכותבים, שהיה ספקן, "נאלץ" לקבל את המסקנה בגלל משקל העובדות. ובסיום: ההשוואה בין היציאה למוות, שרבים מהמוקרנים תיארו כ"מענגת".