מודל הסכמות של החלימה

לפי הגישה, התפיסה בערות היא בנייה של מודל העולם מתוך מידע חושי, ציפיות ומוטיבציה, והמוח עושה זאת באמצעות סכמות: דגמים מנטליים שמארגנים אירועים, אנשים ומצבים (סכמה של חנות, של אופרה, של סיפור). ברגע שסכמה מופעלת מעל סף התודעה, היא נחווית. בחלום, בשנת REM, הקלט החושי נחסם והמוח פעיל, ולכן סכמות עולות לתודעה בלי תיקון מבחוץ, והתוצאה סימולציית עולם. הציפיות מעצבות את תוכנה: מי שחושש מתוקף ילך ברחוב חשוך וימצא תוקף. הסכמות גם מסבירות מדוע לחלומות יש עלילה, כי סכמת סיפור (פתיחה, סיבוך, פתרון) מופעלת לאורך כל החלום, ומדוע הם אישיים כל כך: הם בנויים מחומרי הנפש של החולם. לפי הגישה הזו, חלום אינו מכתב מהלא מודע. הוא תוצר משותף של תודעה ושל חלקי הנפש שמחוץ לה. ההבדל בחלום צלול הוא שהחולם יודע שהמודל הוא מודל, ולכן יכול לתקן את הציפיות.