ששת הממדים

חלוקה של המציאות לשש שכבות, מהחיצונית לפנימית: הפיזי, הדומה לארץ, הביניים, הגבוה, השמיים והמציאות הטהורה, שאולי מתחלקת עוד מעבר להישג האנושי כיום. הממדים הפנימיים עצומים יותר, רבים יותר וחזקים יותר ביצירה ככל שהם קרובים למקור, והיקום הפיזי הוא רק חלק זעיר בקצה החיצוני, כמו "טפטוף יצירה" שהולך ומתעבה ומתדלדל בדרך לחומר. בכל ממד יש עותקים רבים של כדור הארץ, כל אחד גדול מקודמו, ויש גם כוכבי לכת שאין להם עותק פיזי בכלל. ה"שמיים" בנויים כמו ספוג אינסופי, חדר שמוביל לחדר, ומה שמפריד ביניהם הוא שינויי מודעות ולא מרחק. בממד הסמוך לארץ כבר אפשר לקפל מרחב ולנסוע בחלל, וכדי לקפל זמן ליניארי צריך ממד גבוה עוד יותר. ככל שעולים, המודעות והחושים מתחזקים, ומשם חיי הארץ נראים כמו חלום עמום.