חוש עכביש

שם עצם הרגע שבו קולטים שמשהו זז מאחורי הקלעים: שיש צל שמסתתר שם. לפעמים יודעים בדיוק מה הצל שנמצא שם, ברמת חוט השערה, ולפעמים רק יודעים שמשהו נמצא שם, בשטח המת. כמו ספיידרמן, שלא יודע בדיוק איפה האויב, אבל מקבל התראה שמשהו מסוכן קורה. נכנסים לחדר ומשהו פשוט מרגיש ״אוף״. אף אחד לא מכריז שיש כאן צל, אבל אפשר להרגיש אותו. דוגמה: לשחקן כדורסל מנוסה מאוד לקחה בדיוק שנייה להבין שלא הוא זה שלא יודע לכדרר, אלא שהרצפה לא תקינה. המחשבה כחוש: אנחנו לא נוטים לחשוב על המחשבה בתור חוש, וזו טעות חמורה. המחשבה היא חוש לכל דבר ועניין. היא קולטת כל הזמן, וחלק מהמחשבה הוא בכלל קליטה, לא פעולה שעושים. אין לנו אנטנות כמו לנמלים, אבל יש לנו אנטנות בלתי נראות. אימון: החוש הזה לא מופיע משום מקום. אפשר לאמן את היכולת להבחין בדקויות, ואז מה שפעם היה ״משהו מרגיש לי מוזר״ הופך ליכולת הבחנה מדויקת הרבה יותר: שינויים קטנים בתדר, באנרגיה, בתחושה. בהתחלה רק מרגישים שמשהו השתנה, ואחר כך מתחילים לזהות מה השתנה. לקרוא לזה ״אינטואיציה״ זה כמעט בדיחה, לא כי המילה לא נכונה, אלא כי יש כאן רמת דיוק שאפשר לפתח הרבה מעבר למה שבדרך כלל מתכוונים אליו כשאומרים ״יש לי אינטואיציה״.