הגוף העדין

בוודאנטה וביוגה ״סוקשמה שרירה״: הגוף שבין הגוף הגס לגוף הסיבתי, שעשוי מהפראנה, מהתודעה ומהחושים העדינים. הוא נושא את הרשמים והקרמה מגלגול לגלגול, ובמסורות הטנטריות כולל את הנאדים (הערוצים), את הצ'אקרות ואת הבינדו. אצל מארק גריפין הגוף העדין, הנקרא גם הגוף האסטרלי או הגוף הפיזי-העדין, הוא ״לוח הבקרה״ של האדם: ממנו הפראנה זורמת לגוף הפיזי, מחייה אותו, מקיימת אותו ובסופו של דבר ממוססת אותו. המבנה שלו כולל את חמש הפראנות, האידה, הפינגלה, הסושומנה, הצ'אקרות, ״מאה הסיבים״, הבינדו והטיפות הלבנה והאדומה. גריפין משווה אותו לערפילית זוהרת שמוארת בתרגול, בהתעוררות הקונדליני ובשאקטיפאט. הרחבה: הכותבים מאמצים את הצעתו של חוקר הגנוסטיקה הבריטי (The Subtle Body, 1919): לבחון מחדש את תורת הגוף העדין, ששלטה במשך מאות שנים בפסיכולוגיה המסורתית של המזרח והמערב, כ"השערת עבודה" שמסבירה תופעות רבות. לפי המקור, היא מסבירה בפשטות התגלויות שנראו בידי כמה אנשים או הזיזו חפצים, בתים רדופים, פולטרגייסט, התגשמויות, דז'ה וו וחלק מהחלומות הקלארבויינטיים, "צורות מחשבה מוחפצות" מטיבט וטקסי חניכה עתיקים, בזמן שהסברים טלפתיים נעשים מסורבלים. ובסיום המקור מוצעת תוכנית מחקר: אם העובדה תתבסס, יהיה צריך לבחון במכשירים את המבנה והצפיפות של הגוף העדין, את הכוחות שפועלים בו, את החבל, את ההילה, את השפעתו על מכשירים ועל לוחות צילום, ואת "המנטליות של הפנטום".