טֶלֶפַּתְיָה

שם עצם, נקבה | פאראפסיכולוגיה, מטאפיזיקה ותקשורת תודעתית מקור המונח: מן היוונית Tele (מרחוק) ו־Pathos (חוויה, רגש או תחושה). המונח נטבע בשנת 1882 בידי פרדריק ויליאם הנרי מאיירס, ממייסדי החברה למחקר פסיכי, לתיאור תקשורת בין תודעות שאינה מתווכת באמצעות החושים הפיזיים הרגילים. הגדרה: יכולת להעביר או לקלוט מידע ישירות בין תודעות, ללא הסתמכות הכרחית על דיבור, מחוות, סימנים חושיים או אמצעי תקשורת פיזיים. טלפתיה עשויה להתבטא בהעברה או בקליטה של מחשבות, רגשות, דימויים, כוונות, רשמים או תכנים תודעתיים מורכבים. המידע עשוי להתקבל באופן מודע ומכוון או להופיע באופן ספונטני, ולעיתים נחווה כאילו מקורו בתודעה אחרת. החוויה הטלפתית אינה מחייבת קליטה מילולית. היא עשויה להתבטא בהבנה ישירה של תוכן מחשבתי, בהופעת תמונה פנימית, בתחושה רגשית או בידיעה לגבי כוונתו של האחר. מנגנון התקשורת: טלפתיה מתאפיינת בקשר של העברת מידע או שיתוף תוכן בין תודעות. צורת הקליטה עשויה להשתנות בהתאם לאופן שבו המידע מתורגם לחווייתו של הקולט, בעוד שהמאפיין המגדיר הוא הקשר בין התודעות ולא הערוץ החווייתי שבאמצעותו המידע מופיע. הבחנה: טלפתיה נבדלת מידיעה על־חושית (Claircognizance) בכך שהיא מוגדרת על פי מקורו התודעתי של המידע והקשר בין תודעות, ולא רק על פי הופעת ידיעה ישירה. היא עשויה להתבטא באמצעות ראייה, שמיעה, חישה או ידיעה על־חושיות, אך אינה זהה לאף אחת מהן. שימוש לדוגמה: ״עוד לפני שהוא הספיק לומר משהו, קלטתי את המחשבה שהוא ניסה להעביר לי. לא שמעתי מילים, פשוט הבנתי את התוכן שלה.״