ראייה מרחוק כטיסה ולא כראייה

השערה על מה שנקרא "קלירוויאנס נודד": מי שרואה אירוע רחוק (הדוגמה הקלאסית: חוזה שתיאר שריפה בעיר אחרת בזמן אמת, ושליחים אימתו את הפרטים) עף אליו בכפיל האתרי. הנימוק: אילו הייתה זו ראייה בלבד, לא היו צלילים, מגע וריחות, ולא היו מקרים שבהם נראים במקום. מדיום שתיאר את חוויותיו הבחין בשלוש צורות. ראייה מרחוק כמו דרך מנהרה שנחתכת בין שני מקומות, בלי הליכה, ואפשר גם בזמן. נסיעה בגוף מנטלי: תחושת מעוף בגובה של כשני מיילים, ואחרי הנחיתה אפשר להלך בבית, למשש בד, להריח גז, להעריך מחלה ולפעמים להיראות. קשר טלפוני, שבו רואים את סביבת בן השיח. את החלק הנוסע סימן ב"אני" ואת הגוף הנשאר ב"אני בבית", והתקשורת ביניהם זרמה בשני הכיוונים.