התעלות ערה

מצב שתיאר מדען ומיסטיקן שוודי מהמאה ה-18: ער למחצה וכאילו בחזון, עם אפשרות לפקוח עיניים ובכל זאת "ברוח", ושמחה פנימית וחשה בכל הגוף. מכאן התחילו הנסיעות שלו לעולמות הרוח, ואחרי לילה סוער במלון בדלפט, ב-1744, התרחשה ההתנסות שהשנתה את חייו. בתצפיות שלו נתגלה שנפטרים מבולבלים לעיתים כי אינם מבחינים בין הגוף הפיזי לגוף העדין ("למה קוברים אותי כשאני חי"); שהנשמה אינה מתפשטת מנטיותיה ("אחרי שלושה ימים חזר למצבו הקודם"); ושיש "גן עדן" שמותאם לציפיות של כל אחד, שאחרי יומיים משעמם ועוזב לטובת עשייה מועילה. הוא עבד בנשימה איטית, בדמדומים ובלהבה פנימית שהופיעה בתחילת כתיבה כסימן אישור.