דיסטורשן של גיטרות שמרגישות כמו להבות אש שחורכות את האדמה תמיד עבדו בשביל לפרוק חוסר אונים מצטבר של מתבגרים. Silverchair היו בסך הכל בני 15 כשכתבו את האלבום הזה. מלאים בכעס, מלאים בתסכול, עם לב פתוח שמתפרק כל יום מחדש מהכאב שנוכח בעולם.
בתקופה שבכלל לא הייתה סצנת גראנג' באוסטרליה, הם פרצו משום מקום. וזה היה השיר הראשון שהתחיל את הכל.
זה שיר של שנאה מתפרצת. שיר של עצבות עמוקה שמתחפשת. שיר של כעס מעורר רחמים, של תסכול שלא יודע לאן לזרום. שיר שאתה שומע שהעולם החיצוני סוגר עליך בעוצמה לא הכרחית. שיר שאתה שומע שאתה מחפש את הכוח בתוכך.
דניאל לא כתב משהו סופר מחוכם בגיל 15, אין פה משהו עמוק ונסתר. יש פה פשוט כעס גולמי. והחידה התבהרה לי עם השנים, דניאל לא יהודי ולא בן ישראל במובן האתני, אבל הוא הזדהה עם המאבק של ישראל, המאבק שלנו כעם.
והכל מתחיל מהשם. יעקב קיבל את השם ישראל לאחר שנאבק עם המלאך בלילה.
בעיני זה פסוק שמספר על לילה של עבודת צללים קשוחה. כמו איזה לילה של איווסקה שאתה קם בבוקר עם שאריות קיא וסחרחורת, אחרי שכל הלילה נלחמת בשדים, אבל בסוף עשית איתם סולחה פנימית, בעלות השחר, הנקודה שבה האור התגלה.
בדיוק כמו המאבק עם ה"מארה" של הבודהה, מסתבר שלא צריך לצאת למלחמה כדי להשתתף באחת. אפשר גם לשבת מתחת לפיקוס.
הלילה מסמל את התת מודע. המאבק עם המלאך מסמל את המאבק בכוחות הפנימיים שבתוך יעקב. ושינוי השם הוא הוכחה חיה לשינוי התודעתי שעשה באותו רגע על-זמני שנחרט בתודעה.
המאבק של יעקב הוא מעבר לסצנת אקשן של מכות עם מלאך. מדובר במאבק קיומי של אדם עם עצמו, עם הבורא עצמו, מפני שכל מאבק שלנו עם המציאות מהווה מאבק עם יוצר המציאות בסופו של דבר, ועם כוחות הסבל והפחד בתוכו.
השם ישראל מסמל את היכולת להתמודד עם סכסוכים פנימיים וחיצוניים, מאבקי חיים, ואת ההתעלות הרוחנית שיכולה לצמוח מתוך המאבק. מאז החניכה הרוחנית הזו יעקב קיבל זהות חדשה, ועם ישראל נקרא על שמו.
השם מייצג את אלו הנאבקים על עצמם ועל גורלם. וכולל בתוכו את הרצון של האני הזמני.