בין שמות הפוגעים אנשים בעלי כוח פוליטי, אנשי מפתח בכירים ומקושרים למיניהם, כתות שמסתבר שחוגגות גם אצלנו, בשקט, בחושך. וכשהזרקור פונה אליהן הן גם לא מתביישות לנסות להיעלם מהרדאר.
אך הצל הקולקטיבי כבר החליט שהפעם הוא יוצא עד הסוף אל האור.
היום בבוקר חזינו בטריק הקבוע של העלמת עד שלכאורה "התאבד". הנרטיב הרשמי לא מסתדר בשום צורה עם פרטי המציאות. המשטרה מיהרה לציין שאין חשד לפלילים.
בימים האלו ממש המוני ישראלים לא רק חוזים בזוועות, אלא משלימים עם המציאות כפי שהיא. ההתעוררות לשלילי החלה, לצללים הדחוסים ביותר. יש שיגידו שזה אחד השלבים היפים והחשובים ביותר בהתעוררות.
כן, עם כמה שזה אולי נראה כרגע מטלטל להרבה מאיתנו, זה רגע יפהיפה. רגע שבו חלק גדול מהציבור מיישר קו לגבי מהי האמת, דורש לנשום אמת. זו התקדמות ענקית ואני מוקיר עליה תודה עצומה.
ודווקא עכשיו חשוב לדבר על הקפיצה התודעתית הבאה. העניין הוא לא לרדוף צדק או דין, אלא קודם כל לטהר את עצמינו מתוך החלקים האפלים הללו, לעשות איתם עבודה.
לא כולם רוצים לקבל את הרעיון הזה של הצל הקולקטיבי. "מה יובל, אתה בא להגיד לי שהדבר הזה נמצא בתוכי? אין מצב. איך זה אמור להעצים אותי?"
ההעצמה מתחילה בהבנה עמוקה של התופעה. הבנה עמוקה של מה שאנשים קוראים לו "רשע". כשתבין אותו באמת, המילה הזו תהפוך מיותרת בלקסיקון שלך, ולאט לאט גלים עצומים של חמלה ימלאו את ליבך. וברגע הזה, אתה בעצמך תהפוך להיות התרופה.
אף אחד לא מדבר על איך זה באמת נראה. גם משום שמעטים מאד עשו את העבודה המלוכלכת הזו, וגם משום שאם תדבר עליה אתה ישר תשמע כמו רשע בעצמך, לתודעה שעדיין אינה יכולה להכיל את עצמה.
הכי קל זה לומר על ההוא "רשע, הוא מפלצת עם דם כחול". אך האמת היא שלכולנו יש אותו דם ואת אותה מבניות בתודעה. זה שעושה דמוניזציה לאחרים הוא השד בעצמו. והשדים? הם בכלל פוחדים מבני אדם.
אולי כדאי שנעזוב אותם למנוחה.