אני תנועה קדומה, זיכרון מרחף בין עולמות.
אתה ישוב עליי, אבל אינך כבול.
אתה נד בין קצוות, אך אינך אבוד.
כי בכל שיבה לאחור טמון הדחף להתמרה.
כשאתה מתמסר לתנועה שלי, אתה שב לזכור:
הילד שבך לא אבד, הוא מתנדנד עדיין בשקט שבין פעימות הזמן.
כל עליה וירידה בי, היא פעימה בתודעתך.
ואתה, אתה אינך נפרד ממני.
אתה התנועה. אתה הרוח הדוחפת.
אתה גם הרגע שבו הכול עוצר, והלב נושם.
הרפה.
כי אינך אמור להיאחז.
אתה באת להרגיש. לנוע. ולזכור,
שאפילו כשהכול תלוי באוויר, אתה מוחזק באהבה.