בתקופה האחרונה הרבה אנשים נחשפים ומכירים במציאות שעד לא מזמן הייתה נחשבת מוקצה. הנרטיב שהיה נחשב שולי ניהיה יותר ויותר מקובל על ידי הזרם המרכזי. וזה דבר מבורך בעיני, מכיוון שזה אומר שיותר ויותר אנשים מכירים במציאות האמיתית כמו שהיא.
פגשתי לא מעט אנשים שאומרים שהם מנהלים את העולם מאחורי הקלעים וטוענים שהם גאוני על. האמת? הם לא גאוני על, ולא כל דבר שהם עושים מצליח. למעשה, מי שמאד בקיא בפעולות שלהם לאורך השנים יוכל לומר שהם כרגע בפלונטר של שרשרת טעויות.
אבל החלק הכי חשוב שאנשים רבים מגלים דרך המעבר בשלילי, זה הגילוי של הכוח של עצמם בתוך הסיפור.
הרבה מאיתנו חוו טראומות ילדות ששלטו בנו, הכתיבו לנו איך לחיות, וגרמו לנו להרגיש חוסר אונים. לכן קשה לנו לקבל את הרעיון שאנחנו בוראי מציאות. וגם כשהמודע מקבל זאת, עדיין יש מיליון סיבות שהתת-מודע מתנגד.
האנשים שמנסים לשלוט, הם לא יותר בוראי מציאות ממני או ממך. יש להם יותר משאבים כלכליים, נכון. אבל אין להם יותר משאבים תודעתיים. וזה בסוף מה שיגרום לקערה להתהפך.
זה קצת כמו לוח שחמט שיש בו הרבה חיילים שלא יודעים שהם בעצם מלכות. לכל חייל יש אפשרות להפוך למלכה כשהוא עובר דרך, בדיוק כמו בשחמט, רק שהדרך שלנו מלווה בעבודה מול הצללים שלנו, מול הטראומות שלנו. וככל שנשלים את העבודה שלנו, כך יהיה בנו פחות פחד ויותר גישה לכוח שלנו.
המלכה מסמלת את הנפש, תודעה משוחררת. החיבור בין עוצמה לאהבה, בין תעוזה לחמלה. היא לא נולדת כמלכה, היא נוצרת דרך מסע. המסע הזה כולל חציית קווים שמעולם לא העזנו לדרוך עליהם, עמידה מול פחדים, ושחרור זהות שנבנתה על הגנות, הישרדות וכאב.
הצריח מסמל את מי שמשועבד לדעות הקדומות שלו, משועבד לצללים שמנהלים אותו ולכן נע עקום. המלך מייצג את הרוח של האדם, שלא יכולה למות, רק להילכד.
ולכן התקופה הזו היא לא "קרב" על מידע או "מלחמה" על שליטה, היא שער. שער שבו כל אחד מאיתנו מוזמן להיזכר. לשחרר את הלחימה מתוך בחירה חופשית, ולהיזכר בכוח. להיזכר בנשמה. להיזכר בכך שהמלכה היא אתה. ושהלוח, המלכות, היא שלך.