דגירה בדית (בית החושך)

אימון קלטי עתיק למשוררים. מורה נתן לתלמיד נושא להלחנה, והתלמיד נסוג ל"בית חושך": שכב בחושך מוחלט, לעיתים עם אבן כבדה על הבטן כדי לא להירדם, וחיפש את השורות בין יערות המטפורה ודרכי המקצב, והמשיך לחיות בין העולמות. החורף כולו הוקדש לשם: ללא אור יום, עם תרגילי זיכרון (רשימות שנקראו אוֹגָמים) ושיחה עם יושבי העולם האחר. הדימוי מלמד שתי נקודות: יצירה גדולה נולדת בשהייה ממושכת בגבול שבין העולמות, ואפשר להתחבר ליצירה בעזרת רוחות המקום. בשיר המפורסם של הדרואיד הראשון שדרך על אדמת אירלנד הוא מזדהה עם הרוח, הגל והקרן, ובכך מקבל סמכות לבקש את עזרת הארץ.