דגירת חלום

בקשה מכוונת לקבל בלילה הדרכה, ריפוי או תשובה לשאלה, אחד מתרגולי החלום העתיקים ביותר. בעולם העתיק עלו לרגל למקדשים, לקברי קדושים או לעצים ומקומות מקודשים כדי לישון שם ולקבל חלום, ופנו לאלים כמו אל הריפוי היווני. בבית אפשר לפשט את זה: לייחד את מקום השינה, למשל להימנע מסוכר ואלכוהול לפני השינה, להדליק נר או להניח צמח ריחני ליד הכרית. מנסחים כוונה אחת ברורה ופשוטה, רחבה ("אני מבקש/ת הדרכה בדרכי") או ממוקדת ("מה יקרה בנסיעה שלי?"), ולא רשימת משאלות. ובבוקר מוכנים לתפוס ולרשום כל מה שמגיע, גם אם נראה לא קשור. הרחבה: ביוון במאה החמישית לפנה"ס היו לפחות 350 מקדשי ריפוי, ולרובם אזורים ייעודיים לחלומות ריפוי. החולמים ישנו על מיטות אבן בזמן שמבערי קטורת פיזרו עשן של צמחים שאולי היו פסיכואקטיביים, ועל קירות המקדשים נחרטו עשרות עדויות של מי שנרפאו. במקדשים היווניים השתמשו בנחשים לא ארסיים שליקקו את עפעפי החולמים, ובמקדש החלומות שהרומאים בנו בבריטניה (בגלוסטרשייר של היום) השתמשו לשם כך בכלבים. בבודהיזם הטיבטי, בנצרות הגנוסטית ובאסלאם יש גרסאות משלהן, למשל אסתח'ארה. הרחבה נוספת: ביוון סימלו את אל הריפוי בנחש, ומבקשי החלום ישנו לעתים במקום שבו נחשים נעו חופשי. אחרי הטקסים האל הופיע בחלום כאיש מזוקן או כבעל חיים, ופעמים רבות החולה התעורר מרופא. בשיא הפופולריות היו מאות מרכזים כאלה. לפי ההערות, האל היה מרדים את החולים ב"משקה קסם" ומקשיב למה שאמרו בשנתם כדי למצוא את סיבת המחלה. במבוא מובאים גם סיפורים מכמה שבטים אינדיאניים שבהם בעל חיים או ציפור הופיעו בחלום ולימדו תרופה שעבדה בערות.