ילדים ובעיות נגים

לפי המודל, ילדים רגישים נפשית ורגשית יותר, וזה קשור לגלי המוח שלהם: עד גיל שנתיים בולט מצב דלתא, שמבוגרים חווים רק בשינה עמוקה; בין שנתיים לשש, תטא, של מדיטציה עמוקה; בין שש לשתים-עשרה, אלפא; ורק מגיל שתים-עשרה, בטא הערני. לכן ילדים רואים ושומעים מה שמבוגרים "מסננים". מבוגרים שמשיבים "זה רק בדמיון שלך" משאירים את הילד לבד, והוא לומד לשתוק. נדחית הגישה ש"צריך לתת לילד לעבוד על הקארמה שלו": "הדבר היחיד שעומד בין ילדים לנגים הוא ההורים". הוא ממליץ על אור לילה או אור תקרה לכל ילד שמתקשה לישון ("אגורות לעומת שקט נפשי"), שינה מספקת, להבהיר שהטקסים של ליל כל הקדושים הם משחק בלבד, ולהיזהר ממשחקי לוח ויג'ה ו"הזמנת רוחות". לדבריו, רוב המבוגרים עם בעיות נגים סבלו מהן גם בילדות, ולעתים קרובות נאלצו לישון בחושך.