חלום אור צלול

הסוג השלישי והגבוה של חלום במסורת הטיבטית, אחרי החלום הסמסרי וחלום הבהירות. מה שמגדיר אותו הוא היעדר חולם סובייקטיבי: חלום עולה, ואין מי שעומד מולו ואין "אני של החלום". המתרגל נשאר משולב לגמרי בריגפה הלא-דואלית, והחלום הוא פעילות של התודעה שלא מפריעה ליציבות שלו באור הצלול. לפי המודל הוא נובע מהפראנה הראשונית שבערוץ המרכזי, ומגיע רק אחרי יציבות גדולה: מחבר פירושים חשוב על טנטרת האם כתב שתרגל תשע שנים ברציפות לפני שהחלו אצלו. ההתפתחות דומה ללימוד נגינה בתוף ובפעמון יחד בטקס: בהתחלה כשמנגנים בפעמון מאבדים את קצב התוף, ובהמשך שניהם מתנגנים יחד. כך גם מחשבה וריגפה, ובהמשך גם חלום ואור צלול. חלום אור צלול שונה מחלום בהירות, שגם כשהוא נובע מעקבות טהורות יחסית עדיין מתרחש בדואליות.