יוגת-השינה

תרגול טיבטי, בבודהיזם ובמסורת הבון, של שמירה על מודעות בתוך שינה עמוקה ללא חלומות. יוגת החלום מתרחשת בשלב החלום, ויוגת השינה ממשיכה ממנה אל השינה העמוקה עצמה, וכך שליש החיים שעובר בשינה הופך לתרגול של ממש. התודעה הרגילה תמיד מודעת למשהו אחר, ולכן כשהחוויה נעשית חסרת צורה, בשינה ללא חלומות, היא נכבית. מודעות מאומנת לא נכבית שם, היא דווקא מאירה את עצמה, ולכן התרגול נקרא גם "יוגת הבהירות". מה שמתגלה בשינה העמוקה הוא האור הברור, טבע התודעה עצמו. יוגת החלום מורידה כמה מטרים מתחת לפני השטח, ויוגת השינה מורידה עד הקרקעית. משם אפשר לראות גם את החלום וגם את הערות כאשליה. ההכנה לתרגול נעשית ביום, במיינדפולנס, ובלילה בדימוי בלב בזמן ההירדמות. התרגול נחשב הכנה ישירה למוות, כי האור הברור מופיע גם ברגע המוות. במסורת הבון ניגשים לתרגול מתוך הקונז'י, בסיס התודעה: מתוכו ערנות ומנוחה עמוקה לא סותרות זו את זו. הרחבה: ההבדל בין יוגת החלום ליוגת השינה דומה להבדל בין זינה עם אובייקט לזינה בלי אובייקט, ובטנטרה, להבדל בין יצירת גוף האל לתודעת האל. ביוגת השינה אין סרט ואין הקרנה: המודעות מזהה את עצמה. לכן היא קשה יותר, ולפי המקור כמעט כולם צריכים להתחיל ביוגת החלום. המקבילה במוות: מי שהשלים את יוגת השינה יכול להשתחרר בבארדו הראשון, בארדו הטוהר הראשוני (קה-דאג), ומי שהשלים את יוגת החלום, בבארדו האור הצלול (אוד-סאל) שבו עולים דימויים. המשל של המקור: ספירה לאחור מעשר לאפס, שבאפס אין במה לאחוז, אבל התנועה מובילה אליו. שתי היוגות מובילות בסוף זו לזו.