יוגת האלוהות

תרגול טנטרי של מגע ישיר עם דמות אלוהית: המתרגל מדמה את האלוהות, ובשלבים מתקדמים מזדהה איתה, כדי לעורר בעצמו את איכויותיה. בבודהיזם הטיבטי זה עיקר התרגול עם היידאם, בשני שלבים: שלב היצירה (הדמיה ובניית המנדלה) ושלב ההשלמה (עבודה בגוף העדין והתמוססות לריקות). אצל מארק גריפין יוגת האלוהות היא ״שיחה מיסטית״ שבה המתרגל מקבל חסד ומשתנה. מנקים מכשולים, יוצרים מנדלה ומזמינים את האלוהות למקום הגבוה ביותר במבנה הפנימי. ביוגת שיווה, שיווה מוצב בכתר ומחובר דרך הסהסרארה והסושומנה לצ'אקרות, ללב ולבסיס עמוד השדרה. ארבעה שלבים: חניכה, יצירה והתפתחות, אינטראקציה שבה כוח האלוהות מיישב אנרגיות מנוגדות, והשלמה שבה הקשר בין סובייקט לאובייקט מתמוסס בריקות.