אִי-חֲפִיפַת הַגּוּפִים

שם עצם, נקבה | תחום: חוויות חוץ־גופיות, אנרגטיקה | ההפך: חפיפה הגדרה: מצב שבו הגוף האסטרלי (הפסיכוסומה) זז ממקומו ביחס לגוף הפיזי, במידה קטנה או גדולה. ההפך שלו הוא חפיפה: יישור מלא של הגופים זה בתוך זה, כמו במצב ערות רגיל. דרגות: 1. אי-חפיפה קלה: הגוף האסטרלי משתחרר מעט מהגוף הפיזי. מופיעה בהרפיה עמוקה, בטראנס, ברגעים שלפני יציאה ובחזרה לגוף. תחושות אופייניות: נדנוד עדין בלי תנועה פיזית, ריחוף, קור עמוק "בתוך העצמות". 2. אי-חפיפה בינונית: הגוף האסטרלי כבר מחוץ לגוף הפיזי אך עדיין קרוב אליו, בתחום המשיכה החזקה של חוט הכסף. מרגישים מנותקים, אבל התנועה מוגבלת, אין עדיין ראייה של הסביבה, ושינוי רגשי קטן מחזיר לגוף. בשלב זה גוף-האנרגיה מתחלק לשלושה: חלק שנשאר בגוף הפיזי, חלק שנמתח והופך לחוט הכסף, וחלק שיוצא עם הגוף האסטרלי. 3. אי-חפיפה מלאה: יציאה שלמה, מעבר לספירת האנרגיה הקרובה לגוף (רדיוס של כ-4 מטרים), עם חופש פעולה רב או מלא. הדרגות הקלה והבינונית יחד נקראות אי-חפיפה חלקית. החזרה המלאה לגוף נקראת חזרה לחפיפה. החוויה מבפנים: בשיטת הפאזה אותו מצב מתואר דרך התחושה: ניתוק בין הגוף הנחווה לגוף הפיזי, שמאפשר לנוע בחופשיות בתוך סביבת החוויה. טכניקות ההיפרדות (התגלגלות, התרוממות, ציפה) הן הפעולות שמביאות אליו. קשר למצב הרטט: מצב הרטט מופיע לרוב ברגעי היציאה והחזרה, כלומר במעבר בין חפיפה לאי-חפיפה. רטט שמתרחש באי-חפיפה חלקית חזק יותר, ולעיתים נחווה בגוף הפיזי, בגוף-האנרגיה ובגוף האסטרלי בבת אחת. הבחנה: דיסוציאציה פסיכולוגית היא ניתוק בין חלקי החוויה כמנגנון הגנה, והיפרדות ב-IFS היא יציאה מהזדהות עם חלק. אי-חפיפה מתארת את מצב הגופים עצמם.