הציפייה בחלום הצלול

"פרדוקס החושים": בחלום צלול הדשא מרגיש כמו דשא והעור כמו עור, ובהתמקדות אפשר לראות כל עלה וכל גרגר חול. החושים לא מבחינים בין מציאות פיזית לחלום, ו"רק התודעה מבחינה". מכאן חוק מעשי: החושים בחלום צלול הולכים אחרי הציפייה. צביטה כואבת, אבל אם מצפים שלא תכאב, היא לא כואבת. הולכים באש ולא מרגישים חום אם לא מצפים לו, ומרגישים אותו כשמשנים את הציפייה. "כמו שתאמין, כך יהיה." ההשוואה היא להיפנוזה, שבה סוגסטיה משנה טעם וכאב: בשני המקרים "החושים הם משרתי התודעה". מכאן שתי לקחים בסיסיים: לווסת רגש, כי התרגשות עזה ממוטטת את החלום, ולהחזיק קשב כפול, גם בפעילות שבחלום וגם בעובדת המודעות עצמה, "להיות בסביבה ולא שלה".