הִזְדַּהוּת עִם הַצּוּרָה

מצב תודעתי שבו האדם מזהה את קיומו ואת מכלול אפשרויות ההוויה שלו עם צורות בלבד, מתוך הנחה שכל מה שניתן להיות, לחוות או להכיר חייב להתקיים במסגרת צורנית. הזדהות זו הופכת את גבולות התפיסה הצורנית לגבולות האפשרי, ומגבילה גישה לממדים שאינם תלויים בצורה. דוגמה: אדם המנסה להבין אלוהות אך אינו מסוגל לתפוס קיום חסר צורה - לכן ממשיך להעניק לה דמות, אישיות או זהות מוגדרת. הבחנה: לא עצם החוויה הצורנית ולא השימוש בצורות לתקשורת, אלא ההנחה שהקיום מוגבל בהכרח לצורה. עיקרון מסכם: הצורה היא אפשרות של הקיום, אך הזדהות עמה הופכת אותה בטעות לגבולו.