חלום גנאדיוס (הדיווח המערבי הקדום)

התיאור הכתוב הקדום ביותר של חלום צלול בתרבות המערב, בשיחה שכתב אוגוסטינוס בשנת 415 לספירה: רופא מקרתגו בשם גנאדיוס, שפקפק בקיום אחרי המוות, חלם שנער מרשים הזמין אותו ללכת אחריו. הוא שמע שם שירה מתוקה והתעורר. בלילה שאחריו, הנער חזר, שאל אם הוא מזהה אותו, והובילו בשיחה דמוית סוקרטס: "האם החלום הזה היה בשינה או בערות?" "בשינה." "אז גם עכשיו אתה רואה בשינה. איפה גופך? עיניך סגורות, ובאילו עיניים אתה רואה אותי?". הנער הסיק שכשם שבשינה יש יכולת ראייה בלי העיניים הפיזיות, כך אחרי המוות יימשכו חיים וקליטה. גנאדיוס הרגיש שהספקות שלו נעלמו. כוח הטיעון קטן מכוח החלום, כי גם הנער לא ידע להסביר באילו עיניים רואים בחלום. כבר אריסטו כתב שבשינה מופיעה לעיתים הכרה ש"זה רק חלום".