כלא קבוצתי-קארמתי

מצב שבו תודעות שביצעו יחד מעשים אנטי-אתיים נשארות כבולות זו לזו בתוך הקבוצה האבולוציונית, עד שהן מסדרות מחדש את הדרך באופן אתי. לפי המודל הוא נוצר משיתוף פעולה עם "מכונות אנטי-חברתיות": קבוצות השמדה, מאפיות, אינקוויזיציות, עינויים, מלחמות, טרור, רצח עם, וגם הונאות רווחה. בשלב הזה רוצים להיפרד ולא מצליחים. החבר היקר של אתמול הופך לרודף של היום, והחיבה הטהורה ביותר הופכת לשנאה גלויה, אבל הטעויות המשותפות, "של 4 או של 100 ידיים", כופות את הנוכחות של כל אחד על האחרים. העוזרים עושים מה שאפשר, אבל לא את הבלתי אפשרי. הבסיס הוא אי-הפרדות בין-תודעתית: חוק הזיקה שלפיו מי שמייצרים מחשבות-רגש-אנרגיה זהות נמשכים זה לזה וחיים יחד, גם נגד רצונם. "אף אחד לא מאבד אף אחד. אף אחד לא נפטר מאף אחד." היציאה עוברת שלושה שלבים: 1. שלב ההפיכה לקורבן: מתחילים לפקפק בבחירות, מאבדים כוח, מנודים, והופכים לקורבנות של אותה מכונה שעזרו לבנות. יכול להימשך מאות שנים וגלגולים רבים. 2. שלב ההרכבה מחדש: מפסיקים להיות קורבן ישיר ומתחילים לטפל בקורבנות של פעם, לרוב באותו מקום ועם אותם אנשים בגופים חדשים, ו"לבטל ללמד" את מה שלימדו לא נכון. לפי המודל בשלב הזה הכול משתבש, ואלה האנשים שאומרים "שום דבר לא מצליח לי". 3. שלב השחרור: הלחצים הפולשניים מתרפים, מגלים פוליקרמה ועוזרים בלי לבקש תמורה, וכדור הארץ הופך לבית ספר. לפי המודל הכלא הקבוצתי מעורר מלנכוליה תוך-פיזית.