מלנכוליה תוך-פיזית

חוסר שביעות רצון פנימי מעצמך ומהחיים, שנובע מביצוע חלש של תוכנית החיים. לפי המודל חלק ממשברי אמצע החיים הם מלנכוליה כזו: הכול נראה תקין, משפחה, עבודה, יציבות כלכלית, חברים, ובכל זאת יש ריקנות שקשה לזהות את מקורה. לרוב עשו את כל מה שהחברה ביקשה ולא את מה שהתחייבו לעצמם, לקבוצה ולעוזרים. מודגש שהגוף מזדקן והתודעה לא, ו"אין פרישה לתודעה". גם בגיל שבעים יש עוד עשר או עשרים שנה לפתור עניינים קארמתיים ולבצע משימות, ו"להתנהג זקן" הוא מצב תודעה. המלנכוליה יכולה לשמש זרז להתפתחות, כשהיא מובילה למחזור קיומי. מלנכוליה חוץ-גופית: המצב המקביל אחרי המוות, כשהתודעה חוזרת לצלילות ורואה בבירור את הכישלון של החיים שהסתיימו. לפי המודל הוא קשה יותר, כי כבר אין הזדמנות לבצע את התוכנית של אותם חיים. אף אחד לא מעניש, והכאב פנימי: ההבנה שדלתות נפתחו והאנשים הנכונים הגיעו בזמן הנכון, וההזדמנויות לא נוצלו. אכזבה חזקה בסוף החיים עלולה גם לעכב את המעבר במוות השני. הרחבה: המקור קורא למלנכוליה התוך-פיזית melin ולחוץ-גופית melex. הסימן הראשון של melin הוא עצב מתמשך שיכול להוביל לאדישות או לאובדן רצון, ולפעמים היא מושכת פולשים ומובילה לדיכאון עמוק. היא נגרמת, בין השאר, מכלא קבוצתי-קארמתי, ונרפאת לגמרי במחזור קיומי. ההפך שלה הוא euphorin, האושר התקשורתי של אדם מבוגר שביצע את התוכנית בצורה סבירה. השלכה מעניינת של melex שנזכרת, באינטואיציה או ברטרוקוגניציה: דחייה עזה בחיים הבאים של כל מיסטיפיקציה, טקס, סמליות ואמונה טפלה, כהגנה של האגו מפני חזרה על אותה טעות.