רמת הקשת, הרמה המיסטית ורמת הרוח

שמות שנתן הכותב לרמות שמעל המישורים האסטרליים, לפי חוויותיו: רמת הקשת: גשר קשת ונהר ססגוני, צבעים שאינם קיימים אפילו במישורים האסטרליים הגבוהים, ומחשבות שמופיעות כתבניות גבישיות של אור וקול. התקשורת עם הישויות שם היא ברגש ובדימויים, בלי מילים, ומשם הוא חוזר עם דחף עז ליצור. הרמה המיסטית: עננים לבנים רכים בלי מעלה ומטה, וזמזום עמוק כמעט בלתי נשמע. הרצון לחשוב ולהיות נפרד נמוג, ואי אפשר לרצות לעזוב. לדעתו זה מקום ההחלמה והמנוחה של הנשמה בדרכה אחרי המוות. רמת הרוח: אור כסוף-לבן בוהק ועדין, קרקע בצבע שמנת כמו שיש, ומבנה דמוי אמפיתיאטרון שבו רוחות מחכות לאהוביהן, "מקום האיחוד". שם פגש לדבריו את בנו שמת. ארץ הקיץ: את הרמה הזו ראה רק דרך פתח מלבני שנפתח מעליו בזמן מדיטציה, עם אור זהוב, ריחות ושמש של יום קיץ. השם לקוח מהמונח של התנועה הספיריטואליסטית לעולם הרוחות.