שלושת שלבי ההקרנה (IAC)

המודל המקוצר של IAC ליציאה מהגוף. הפרדה: להרפות את הגוף עד שהגוף האסטרלי חופשי להשתחרר, ובמקביל "להרפות" את מערכת האנרגיה, לפתוח צ'אקרות ולהרחיב מעט את האנרגיה. מערכת האנרגיה היא הממשק בין הגופים, "יותר כמו מים מאשר דבק", ואזורים חסומים בה "מדביקים" את הגוף האסטרלי לפיזי, כמו תחושת משקל על החזה בזמן שהידיים והרגליים כבר צפות. צלילות: לתת לגוף להירדם ולהישאר מודעים, "התודעה אינה הגוף, ולכן אינה צריכה לישון". זיכרון: מה שנחווה בחוץ נשמר ב"פרה-מוח" וצריך לעבור למוח הפיזי. לכן מכינים לפני הניסיון משפט סוגסטיה ואומרים אותו בקול 5-10 פעמים "באנרגיה ובביטחון" ("אצא מהגוף בצלילות ואזכור הכול כשאחזור"), חוזרים בחוץ על שמות של אנשים ומקומות, חוזרים לגוף מבחירה, ומתעוררים לאט, עם שעון שמתגבר בהדרגה, ושואלים מה זוכרים לפני כל תנועה. לפי המדריך, רוב האנשים מתרחקים כל לילה כמה סנטימטרים מהגוף, והתחושה של שקיעה ואז התעוררות בבהלה היא חזרה לחפיפה אחרי התנתקות קלה. המדריך מונה גם סוגי יציאות: ספונטניות (כמו בטראומה או בחוויית סף מוות), לא מודעות, חצי-צלולות (מתחלפות עם חלימה ונשארים זיכרונות חלקיים), וצלולות לגמרי, הפוריות ביותר.