חוסר היכולת להתעורר פיזית

מצב שתיארה אישה שחוותה אותו שוב ושוב: היא שמעה וידעה כל מה שקורה סביבה, אבל לא יכלה להזיז את הגוף או לשלוט בו, ולפעמים יצאה ממנו, הלכה אחרי בני המשפחה בבית וצעקה להם שיעירו אותה, והם לא שמעו. "זה היה מפחיד להיות נעולה מחוץ לעצמי." המשפחה למדה לזהות את המצב לפי הנשימה והמראה, ו"פתחה" אותה בעדינות: לא להעיר בבת אחת, אלא לדבר אליה בשקט, לקרוא בשמה, להפוך אותה בעדינות ולפתוח את זרועותיה, ואז היא נשמה נשימה עמוקה והתאוששה לאט, ונשארה חולה כל היום. מה שפתר את הבעיה: לפני השינה הציעה לעצמה את השעה המדויקת שבה תתעורר, ואז התעוררה בלי קושי. אם לא קמה מיד אחרי היקיצה, המצב חזר. פעם, כשרצתה שבנה יקרא לה, הילד התיישב במיטה וקרא "אמא", והיא חזרה מיד.