שילוש פנימי

אותה תבנית בדיוק של שילוש, רק מופנית פנימה: שלושת התפקידים חיים בתוך אדם אחד, ההורה (עכשיו כקול פנימי), האני, והחלק הדחוי. כשההורה מגיב בדחייה לצורך או לתכונה של הילד, הילד לא יכול לאבד את הקשר איתו, כי זה מסוכן מדי עבורו, ולכן הוא מגן על החיבור דרך שילוש פנימי: הביקורת של ההורה עוברת הפנמה, ומאז השופט הפנימי שופט את אותן תכונות, התנהגויות ומחשבות שקיבלו ביקורת בילדות, כדי לשמור על הקרבה עם ההורה. כך נולד השופט הפנימי. השופט לומד גם את הסביבה ומפנים את סוג הביקורת הספציפי שקיים בה, וממשיך למלא את התפקיד גם כשהדמות המקורית כבר לא בחיים, עשרות שנים אחר כך. זה תהליך שכולו קורה בתת-מודע, ונועד להגן מהכאב העצום שיש בשיפוט חיצוני.