אימון בחלום צלול

שימוש בחלום הצלול כמגרש אימונים לכישורים גופניים, רגשיים וחברתיים. הבסיס המחקרי: פעולות בחלום צלול, כמו שירה, חישוב, עצירת נשימה, הערכת זמן ואפילו תפקוד מיני, מעוררות באותן תגובות נוירולוגיות כמו בערות. מכאן שחלום צלול "אינו כמו לדמיין, אלא כמו לעשות", ובזכות הנוירופלסטיות אפשר לחזק בו מסלולים עצביים שיפעלו גם ביום. מחקר מהיידלברג (2005) מצא שאימון ספורטיבי בחלום צלול שיפר ביצועים בערות, יותר מאימון בדמיון. מחקר מקליבלנד (2004) מצא שדמיון של הרמת משקולות לבדו, 15 דקות ביום במשך 12 שבועות, הגדיל את כוח השריר הדו-ראשי ב-13.5%, וההנחה היא שחלום צלול, "ההדמיה השלמה ביותר", חזק עוד יותר. דוגמה: אלוף אירופה באומנויות לחימה (1999) שהתאמן בחלומות צלולים. גם תרגול של הרגל חדש, כמו ביטחון חברתי אצל אדם ביישן, נכלל כאן. הרחבה: מחקרים נוספים שמובאים: מחקר מ-1981 עם שישה מתנדבים שהתאמנו בחלום צלול בתנועות ספורט; מקרה מ-1990 של מומחה לאומנויות לחימה "קשות" שלמד סגנון "רך" תוך שבוע של אימון בחלומות; וסקר מהיידלברג של יותר מ-800 ספורטאים גרמנים על חלימה צלולה ואימון בה. לפי מחקר שמובא, שחקני משחקי וידאו חווים יותר חלומות צלולים ויותר שליטה בהם, כנראה בגלל ההרגל לנווט בעולמות מדומים. ובאותו כיוון: חשיפה הדרגתית לפוביה בחלום צלול, בדומה לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. דוגמאות מהסיכום: אדם קוודריפלגי שרץ, שוחה ורוכב באופני הרים בחלומותיו, ולוחם לשעבר שהרגיש שבארבעה ימי ריטריט עיבד יותר משנים של טיפול.